ישראל כץ משחק בהנצחה

מאוד מרגיז אותי כששר התחבורה ישראל כץ משחק בהנצחה ופוגע בהחלטות מקצועיות של אנשי מקצוע בשביל רווח פוליטי.

בכל עיר שבה יש רשת תחבורה מודרנית - טראם, מטרו או רכבת, שמות של תחנות הן שמות גיאוגרפיים. שמות גיאוגרפיים עוזרים להתמצא כשמנווטים במערכת, בעיקר כשמשתמשים במפות סכמטיות, שאין בהם אף נקודת התייחסות גיאוגרפית אחרת חוץ משמות התחנות.

ישראל כץ, שר התחבורה במדינת ישראל, כנראה לא יודע את זה (מתי הייתה הפעם האחרונה שבה הוא נסע ברכבת תחתית?), והחליט שתחנת ארלוזורוב של הקו האדום תיקרא “אריק איינשטיין” ותחנת אלנבי תיקרא “עופרה חזה”.

שמות תחנות טראם הן לא מקום להנצחה

כאמור, לשמות של תחנות יש פונקציה. הם קיימים לא בשביל לתת לנו הרגשה נחמדה או בשביל להזכיר אישים חשובים מההיסטוריה, אלא כדי לעזור לנו להתמצא במערכת התחבורה. שם לא רלוונטי הוא לא סתם “מציק”, הוא מסב נזק של ממש.

בואו ניקח לדוגמה את המקרה של תחנת ארלוזורוב של הקו האדום. אם התחנה אכן תיקרא אריק איינשטיין, סביר מאוד להניח שאנשים שלא מכירים את העיר ולא כל כך מבינים בגיאוגרפיה, שרק רצו להגיע לרחוב איינשטיין, יסתכלו על המפה וייראו את הכיתוב “איינשטיין”. מיד יעלו בשמחה על הקו האדום, יירדו בתחנת “אריק איינשטיין” ויגלו לדאבונם שאינם נמצאים ברחוב איינשטיין של רמת אביב, אלא ברחוב “על פרשת דרכים” פינת ארלזורוב, ליד רכבת מרכז.

בליל של שמות

הקושי גדול עוד יותר במקרה של תחנת רכבת מרכז, שהיא תחנה שכבר ככה יש לה יותר מדי שמות: רכבת מרכז, תל אביב מרכז, תל אביב סבידור, מסוף 2000, מסוף ארלזורוב, ועכשיו לבליל השמות המבלבל הזה ייתווסף גם “איינשטיין”. המצב הנוכחי כבר היום מבלבל לא מעט אנשים שלא מכירים את האיזור, שלא מבינים איפה זה “מסוף ארלזורוב” ובאיזו תחנת רכבת הם צריכים לרדת כדי לתפוס משם אוטובוס. העובדה שהתחנה נקראת בשגגה גם “רכבת צפון” ע”י כמות לא מבוטלת של אנשים (למרות שזה מעולם לא היה שמה הרשמי) כמובן מוסיפה לבלבול הזה.

בערים אחרות בעולם לא ממציאים כל כך הרבה שמות לאותו מתחם תחבורה.

אם ניקח את הדוגמה של לונדון, עיר שמערכת התחבורה שלה היא מקור לקנאה בישראל ובעולם - תחנת ויקטוריה של הרכבת התחתית של לונדון היא גם תחנת לונדון - ויקטוריה של הרכבת הארצית, מסוף האוטובוסים העירוניים הסמוך נקרא Victoria Bus Station ומסוף האוטובוסים הבין־עירוניים שלידו נקרא Victoria Coach Station.

כך צריך להיות גם בישראל, במקום בליל מבלבל של שמות שמוסיפים לו שם כל פעם ששר התחבורה מחליט שמתחשק לו להנציח איזושהי אישיות. לכל המתחם הזה, כולל מסוף האוטובוסים, תחנת רכבת ישראל, ותחנות הטראם הסגול והטראם האדום של MetroTLV - צריך שם יחיד, וכדי לא לבלבל אנשים שכבר מכירים את האיזור, השם היחיד הזה צריך להיות אחד השמות שכבר נפוצים ומוכרים ובשימוש ע”י רוב הציבור - או סבידור, או ארלזורוב, או רכבת מרכז.

אבל אם אי אפשר לתת למתחם התחבורה הזה שם יחיד ובודד, לפחות לא צריך להוסיף לו שמות שיגדילו את הבלבול.

למה לא לקרוא לתחנה שברחוב אלנבי “תחנת אלנבי”?

במקרה של תחנת אלנבי (“עפרה חזה” לדעת השר), עוד אין רחוב על שמה בתל אביב, אבל לעיריה כבר יש כמה רחובות שמחכים לשם, וכשהעיר תתרחב לשטח שדה דב ומצפון לו, יהיו עוד הרבה כאלו.

אם יקראו לתחנת אלנבי בשם “עפרה חזה”, העירייה תיתקל בבעיה, שבה קריאת רחוב על שמה בעיר בעצם יהפוך את שם התחנה מסתם שם תלוש גיאוגרפית שיקשה על ההתמצאות בקו האדום (“איפה אני צריך לרדת כדי להגיע לרחוב אלנבי?” או “למה הרכבת לא מגיעה לרחוב אלנבי?” הם משפטים שסביר להניח שנשמע ברחוב כדבר שבשגרה) לשם שיבלבל ויקשה על הניווט בעיר בדיוק כמו הדוגמה של תחנת ארלזורוב.

ייתכן והעיריה אפילו תימנע מלקרוא לרחוב על שם עפרה חזה בטענה שקריאה בשם זה לרחוב שמרוחק מתחנת הרכבת התחתית יהיה דבר מבלבל - וכשיש כל כך מעט רחובות על שם נשים בעיר זה יהיה מאוד חבל.

שמות הם החלטה מקצועית

השמות במפת התחנות של נת”ע לא צצו יש מאין. צוות המתכננים של נת”ע היה צריך לחשוב על שם שמתאים לכל אחת מהתחנות האלו. ככשר התחבורה בא ואומר “אני החלטתי לקרוא לתחנה עופרה חזה” הוא בעצם מבטל במחי יד את כל העבודה שאותם מתכננים עשו, רק בשביל ליצור כותרת בעיתונות, שהרי אין עוד שום סרט שמתוכנן להיגזר לפני תקופת הבחירות, והשר צמא לכותרות.

כמו שלא מצופה ששר התחבורה יוכל להחליט בעצמו על רוחב המסילה, מתח החשמול, שיטת האיתות, או כל אספקט טכני ומקצועי אחר, כך גם שמות תחנות לא צריכות להיות בסמכות שר התחבורה. השר צריך לתת לגורמים המקצועיים לעשות את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר, בלי להתערב כשאין סיבה.

לתת שמות לתחנות זו לא מטלה פשוטה

לפני כמה שנים, כשפורסמה מפת הקווים המלאה של נת”ע עם מיקומי כל התחנות, אנשים חדי עין שמו לב לבעיה של שמות כפולים ומבלבלים - לפעמים אותו שם שהופיע פעמיים במקומות שונים על קווים שונים, ולפעמים אפילו שמות כפולים באותו קו, למשל בקו הסגול, שבו הייתה מסומנת תחנת “ויצמן” גם קרוב לקצהו המזרחי ביהוד, וגם בצומת ארלזורוב/ויצמן בתל אביב.

תחנות עם שמות זהים במערכת רכבתית זה דבר שפשוט אסור לעשות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בתחנות עם שמות כפולים על אותו קו, כי זה הופך ניווט במערכת למאוד מאוד קשה עד בלתי אפשרי. למשל, אנשים שהיעד שלהם בויצמן בתל אביב היו עלולים להגיע בטעות לויצמן ביהוד.

כך גם תחנות בשם “רבין” היו גם בקו הסגול וגם בקו הירוק במקומים שונים, בקו הירוק הייתה תחנה בשם “ארלוזורוב” שהיא רחוקה מאוד מ”ארלוזורוב” של הקו הסגול והאדום, וכו’ וכו’.

הטעויות האלו תוקנו בגרסאות החדשות של המפות שאפשר למצוא באתר נת”ע - אין יותר כפילויות בשמות, ושמות מבלבלים נוספים הוחלפו. התיקונים האלו לקחו המון זמן - בגלל שלחשוב על שם לתחנה זו עבודה אמיתית ולא עניין של מה בכך. צריך לדאוג שלא יהיו כפילויות ברשת, שהשמות יהיו לא ג’נריים מדי, ושיתארו את מיקום התחנה או סביבתה בצורה שבאמת תעזור לאנשים לנווט, ושיהיה קל לזכור אותם.

ניתן לראות בבירור שנת”ע מבינים את המשמעות והחשיבות של שמות התחנות, ולכן השקיעו בהם עבודה של ממש ודאגו לתקן אותם הרבה לפני שהרכבת התחילה לעבוד. אז כשהשר בא ומחליט להתעלם מכל העבודה של הצוותים המקצועיים, ולשנות שם של תחנה כדי לייצר כותרות[ref]וזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה דבר כזה כשהוא רצה לייצר כותרות - הוא כבר שינה את השם של “תחנת האומה” של רכבת ישראל בירושלים, שם גיאוגרפי שימושי בגלל הקרבה לבנייני האומה ל־“יצחק נבון” למרות שאין שום קשר גיאוגרפי בינו לבין התחנה, ואת השם של תחנת “עפולה” של רכבת ישראל ל־“עפולה על שם רפאל איתן”, שם ארוך ומאוד מסורבל.[/ref] זה פשוט זלזול בכל ההמתכננים של נת”ע, ובכל נוסעי הרכבת העתידיים.

אני מאוד מקווה שנת”ע מספיק חכמים כדי לא לקרוא לתחנות בשמות שבחר השר, אלא לקיים את דרישתו בצורה שלא תפריע לנוסעים - אולי פסל/תמונה עם לוחית הנצחה קטנה עם הסבר על חייהם ופועלם של האנשים שהשר ביקש להנציח, או תערוכה של ממש בחלל התחנה - רק לא בשם התחנה.